"צלילה חופשית"

 

 

מופע בין תחומי

פרפורמנס פלסטי מחולי ומוזיקה חיה – לארבע מבצעים

שני אנשים בים של כותנה.   כל אחד לעצמו,  

רוצים להיעלם אל תוך החומר, כמות החומר מוגלבת

והמפגש בניהם בלתי נמנע...

 

מבצעים ושותפים ליצירה: גיא שולברג, עדן ויסמן, 

אורי דביר (גיטרה) ואור סיני (קונטרבס)

בניית במה ותלבושות, בימוי וכוריאוגרפיה: עדן ויסמן

ליווי אומנותי: נאוה פרנקל  

משך: 20 דקות

 

בתמיכת 'רוח חדשה' - תוכנית טולבוקס 2015

בתודה גדולה ללב-עמי בשן משדות הכותנה ביקנעם המושבה 

ולביה"ס ניסן נתיב, קבוצת משו-משו, שוקי כהן מהמרכז לאומנויות המזרח

ושלמה פלסנר.

 

 

DSC_4663.jpg
DSC_4389.jpg
DSC_4427.jpg
1.jpg
2.jpg
3.jpg
4.jpg
5.jpg
6.jpg
7.jpg
8.jpg
9.jpg
10.jpg
11.jpg
16.jpg
15.jpg
14.jpg
13.jpg
12.jpg
17.jpg
DSC_4387.jpg
DSC_4388.jpg
DSC_4392.jpg
DSC_4393.jpg
DSC_4397.jpg
DSC_4399.jpg
DSC_4406.jpg
DSC_4405.jpg
DSC_4403.jpg
DSC_4401.jpg
DSC_4410.jpg
DSC_4419.jpg
DSC_4418.jpg
DSC_4432.jpg
DSC_4612.jpg
DSC_4613.jpg
DSC_4615.jpg
DSC_4617.jpg
DSC_4620.jpg
DSC_4623.jpg
DSC_4625.jpg
DSC_4635.jpg
DSC_4631.jpg
DSC_4630.jpg
DSC_4629.jpg
DSC_4628.jpg
DSC_4638.jpg
DSC_4641.jpg
DSC_4643.jpg
DSC_4645.jpg
DSC_4647.jpg
DSC_4637.jpg
DSC_4665.jpg
DSC_4666.jpg
DSC_4668.jpg
DSC_4670.jpg
DSC_4674.jpg
DSC_4678.jpg
DSC_4684.jpg
DSC_4703.jpg
DSC_4699.jpg
DSC_4697.jpg
DSC_4696.jpg
DSC_4691.jpg
DSC_4704.jpg
DSC_4706.jpg
DSC_4709.jpg
DSC_4711.jpg
DSC_4713.jpg

הבכורה הרשמית התקימה ב- 4 באוגוסט, בירושלים

 

במהלך 2015 עבדתי עם שותפים מעולים על פרויקט חדש,

העבודה הזו כמו היצירות האחרונות שלי אני מתעסקת בתנועה מול חומר,

הפעם החומר והנושא הוא פרחי כותנה והרבה מהם!

 

כנסו  לתוכניה המלאה!

 

 

קליפ קצר

הקמות

מחדר החזרות

 העבודה מתרכזת במיפוי ותיאור צורות של פרחי כותנה בחלל, בהיווצרות ועיצוב הנוף ובתהליכי הבנייה הזמניים שלו.

מה קורה כשגוף פוגש כותנה, מה קורה לכותנה כשהיא בתנועה והאם ואיך אנחנו יכולים לבטא חוויה מורכבת דרך השימוש בה.

 

שני מבצעים נעים בתוך שדה כותנה ויוצרים מהלך דימויים עדין של יחסי גומלין בין גופם לפרחי הכותנה המקיפה אותם ולחלל העוטף את שניהם. המוזיקה החיה מניעה את המהלכים ואת המבט של הצופה בין הדימויים.

 

הבמה שטופה בפרחי כותנה היוצרים שכבות של נוף. באמצעות אסתטיקה זו אנו צוללים לעולם רך, ראשוני, גולמי ואורגני. עודפות החומר מאפשרת לגעת באלמנטים הבסיסים ביותר של מופע (ושל הקיום); מקום, גוף, תנועה, צליל ומפגשים אפשריים בין כל אלה. הגוף בעבודה זו מבקש לשקוע בכותנה ולהיעלם בה, אך החיכוך הבלתי פוסק שלו בחומר מגדיר דווקא את גבולותיו ואת נפרדותו-עצמאותו.


ההשתנות וההתפרקות התמידיים של הנוף העשוי כותנה, הם המניעים את הדרמה. מתוך ארגון מרחבי, ההתרחשות הבימתית מקבלת איכות של קו, של רציפות, ושל התקדמות בזמן. כל אחד מהמבצעים מתוודע לגופו שלו, לאופן שבו גופו יודע לספר סיפור ולעבור חוויה, וגם סולל דרך בתוך המרחב עבור השני. התרחשות זו מתקיימת דרך פרמטרים פיסיים ופלסטיים של קשיות, רכות, הילחצות, התכיירות ודחיסות.

 

 

תהליך העבודה:

העבודה התחילה מתוך תחושה חוזרת של אשמה בזמן חוויה של שפע, ועלתה בי השאלה האם שפע תמיד קשור בבפשע(?) בכל שבוע הבאתי עוד ועוד כותנה לסטודיו ותמיד נותרה בי הרגשה שזה לא מספיק, זה אף פעם לא מספיק. אני חיה בחברה אלימה, אני מנסה להמנע מלהרגיש את העומס ואת העודף של הרגשות, של המידע, של הרצונות והשאיפות. הכל נדחס לתחושה של כישלון תמידי וחוסר יכולת להסתפק במה שיש, עד כדי לרמוס את האחר, לגנוב, לשקר, להעלים עין, לתחמן, להיות אדיש למציאות כדי לשרוד עוד יום של שפיות.

אם נלך להתחלה של העבודה והמשיכה הראשונית לעסוק בתנועה יחד עם פרחי כותנה,  ניסיתי ללכת אחורה בהיסטוריה האנושית בעזרת הכותנה ומה שהיא מייצגת בזיכרון הקוקלטיבי (למשל עבדות) וגם בקשר שלה לתרבות הצריכה כיום (שהיא חומר הבסיס לבגדים ואופנה). אני אוהבת להשתמש בחומר/חפץ/תנועה שיוצרת קונטקסט לזיכרון, או סימבויליות מסוימת, אבל אני הכי אוהבת כשהחומר יוצא מהסימבוליות שלו והופך למשהו חדש. 

מה שליווה אותי לאורך היצירה זה הרצון הפשוט לחוות ולהעביר לצופה תחושה של שפע, שפע אמיתי. שפע יצירתי דרך הכותנה שהיא מעוררת השראה ויש בה כל מה שצריך

כדי להביע מהווים פנימיים. הכותנה כשלעצמה היא חומר רך ויפיפה ומצד שני טמון בתוכה קוצים שמחזיקים אותה, יש בה ניגודיות שזה בסיס טוב לכל יצירת אמנות.

בשלוש שנים האחרונות אני יוצרת עבודות במה - מופעים שיש בהם תנועה שנובעת מהתעסקות עם חומר, ומה שמוביל אותי לבניית הנרטיב הסופי הוא התגובה של הגוף לחומר

והתחושות שהוא מציף בי, שהם לא צפויות.

העבודה בסטודיו איפשרה לנו לצלול עוד ועוד לעולם שהוא רק שלנו, ל"התנתק" ואז להכניס תכנים אישיים של חיי היומיום, הזוגיות, המשפחה, העבר, ההווה, שאלות של

לאן ולמה, באופן הדרגתי, בצורה שבה אנחנו יכולים לשלוט על החוויה ולהבין

אותה. אבל בקצה של התהליך, כשהעבודה יוצאת מגבולות הסטודיו אל הבמה, המהות הראשונית של היצירה פורצת החוצה ונקודת ההתחלה מתגלה ודוחפת בכל הכוח.  

המופע השלם