ארכיטיפ

פרפורמנס, מייצג, תנועה וסאונד מאת ובביצוע

עדן ויסמן, עלמה ליבנה, נועם פרנק ואילאיל נתן
יחד עם המוזיקאים אילון כהן ואורי דביר
עיצוב במה ואובייקטים: עדן ויסמן

יצירה היא מרחב משותף המאפשר למציאות נוספת להתקיים.

כאן ביחד אנחנו תוהים על המושג הבלתי מושג, הדמיוני - 'אוטופיה'.

אם מביטים במצב הקיים כמקום אלים, של מניפולציות, משחקי כוח ושליטה,

עולות שאלות כמו - מול מה זה עומד? מה הצד השני של זה? מה כן יכול להבנות מותך ההרס? איזה עולם הינו רוצים ליצור לו יכולנו?

רוב הניסיונות של האדם לייצר חברה מושלמת גרמו להפך, כמו משטרים אפלים, חוקים ודתות שכפו את הרעיונות שלהם על אחרים ויצרו בעיקר סבל וכאב.

אז איך נייצר אוטופיה בלי לשלוט על האחר? 

בעבודה אנחנו משקות, צוללות ומשתרשות בפסלים בצורת אגן,  דימוי ההשקיה מתרכז ברצון לטפח, לדאוג, לדשן, להעניק, לטפל, כשעצם הרצון הוא עצמו מהות השינוי. אלו יכולים להיות שינויים מינוריים, פנימיים, גופניים, חושיים, לכיוון האוטופיה הנמצאת בעצם ההוויה של הגדילה, שהיא לעולם איננה מצב סטטי, גמור או שלם.

בתהליך היצירה התמקדנו בדמויות ארכיטיפיות של נשים ממיתולוגיות שונות, 

דמויות נשיות שבמהותן יצגו את יסודות היקום.

ככל שאנחנו מתמסרים אל החיפוש הזה רצף תרחישים לא סביר מלווה אותנו בתהליך העבודה בתוך הסטודיו ומחוץ לסטודיו, תחושה של אפוקליפסה, סוף העולם, אולי אוטופיה היא בעצם כאוס?

שכבות ועוד שכבות גיאולוגיות נוצרות על ובתוך הגוף, בחומר המוצק,

בחומר המופשט.

אנחנו כולאים בעולם בו המציאות של המפגש בין מוח למוח הוא מוקד הכוח,

אבל השכבות העמוקות הטומנות בקרקעית הגוף הראשוני, הקדמוני הוא מוקד העלילה, היצירה עוברת, מקלפת, חודרת אל עבר שכבות התודעה, דרך האגן כבסיס, כנקודת מוצא, כמטמון.

 

 

 

 

הופעות:

25/10/2018 בכורה במוזיאון ישראל, 19:00              כרטיסים

1/11/2018   מוזיאון חיפה, 19:00                             כרטיסים

26/1/2019   תאטרון הבית ביפו, 20:30                    כרטיסים

חזרה פתוחה:

 8/12/2018    סטודיו כלים, בת ים, 15:00                                       להשתתפות באירוע

צילום: אביעד אורן